כבר כמה שנים טובות שאני מאמנת.
לכל אורך הדרך,גם בתקופות שהרגשתי שאני מאמנת מעולה,
היה לי מנטור. יחיד ומיוחד.
כזה שהייתי מוכנה לשבת במשך שבעה חודשים,
בכל שבוע למשך 3 שעות ולהקשיב לכל מילה שאמר.
כשהוא היה מכשיר קורסי מאמנים,אני הייתי כותבת בשקיקה כל מילה,
כל אינטראקציה.
בכל מפגש איתו הייתי מתבוננת בקנאה(קנאה טובה, קנאת סופרים)
איך הוא אומן של מילים,איך כל מילה שבחר
היתה המילה המדוייקת,בזמן המדוייק, לאדם המדוייק.
אני עדיין שומרת את המחברות מאז,
מידי פעם עוברת ונזכרת איך בלי שיבין עד כמה
הוא הפך אותי למאמנת טובה הרבה יותר ממה שהייתי
לאדם הרבה יותר טוב ממה שהייתי והרבה מהיכולת שלי להצליח לעשות את מה שאני עושה,אני זוקפת לזכותו. אם יש משהו שאיציק הוא אומן בו,זה סגנונות תקשורת .